ההבדל המרכזי בין התקשרות חרדתית להתקשרות נמנעת

התקשרות חרדתית והתקשרות נמנעת נראות לעתים קרובות כהפכים במערכות יחסים. בן זוג אחד רודף השני נסוג. אחד רוצה יותר קרבה. השני רוצה יותר מרחב.

אבל מתחת להתנהגויות השונות מאוד הללו נמצאת אותה בעיה מרכזית: התקשרות לא בטוחה ומערכת יחסים עם חרדה שמרגישה לא בטוחה. גם בני זוג חרדתיים וגם בני זוג נמנעים חשים חרדה. שניהם נמנעים מלהרגיש אותה במלואה. הם פשוט נמנעים ממנה בכיוונים מנוגדים. הבנת ההבדל הזה חיונית אם את רוצה להפסיק לחזור על אותם דפוסים ולהתחיל לבנות התקשרות בטוחה.

הליבה המשותפת: חרדה והימנעות רגשית

בבסיסן, התקשרות חרדתית והתקשרות נמנעת אינן עוסקות ב"רגשנות יתר" או "לא רגיש מספיק". שתיהן אסטרטגיות שפותחו כדי לנהל חרדה כאשר הקשר מרגיש לא בטוח.

מערכת העצבים מנסה להגן על עצמה.

מה ששונה הוא כיצד ההגנה הזו באה לידי ביטוי.

התקשרות חרדתית: מודעות לחרדה, הימנעות מהתחושה

בני זוג בעלי קשרים חרדתיים בדרך כלל מודעים מאוד לכך שהם חשים חרדה. הם חשים את הלחץ, את הפחד, את הדחיפות. הם יודעים שמשהו מרגיש לא בסדר בפנים.

מה שהם מתקשים איתו הוא להישאר עם התחושה הזו.

במקום להרגיש את החרדה ישירות, הם לעתים קרובות עוברים לפעולה. הם ממקדים את האנרגיה שלהם כלפי חוץ, כלפי בן/בת הזוג שלהם.

ניסיון לקבל ביטחון

ניסיון לתקן את מערכת היחסים

ניסיון לגרום לבן/בת הזוג שלהם להגיב אחרת

ברמת מערכת העצבים, האמונה פשוטה: אם בן/בת הזוג שלי ישתנה, אני לא אצטרך להרגיש את החרדה הזו.

זו הסיבה שהתקשרות חרדתית יכולה להיראות כמו ביקורת, רדיפה או ניסיונות חוזרים ונשנים "לדבר על זה". זה לא עניין של שליטה. מדובר בהימנעות מהפחד הבלתי נסבל שמתחת. צמיחה נחסמת כאשר שחרור מאשמה מרגיש כמו ויתור על תקווה. ישיבה עם החרדה יכולה להרגיש כמו ישיבה עם ייאוש, אבל או אפשרות של אובדן.

התקשרות נמנעת: פחות מודעות לחרדה, הימנעות ממודעות

גם בני זוג עם התקשרות נמנעת חשים חרדה. הם פשוט למדו מוקדם מאוד שהתחושה שהיא לא בטוחה או מועילה.

אז במקום לעקוב אחר החרדה באופן מודע, הם למדו לדחוף אותה למטה, להסיח את דעתה או להתרחק מכל דבר שעשוי לקרב אותה למודעות.

אסטרטגיות הימנעות כוללות לעתים קרובות:

כיבוי רגשי

חשיבת-יתר

להישאר עסוקים

מזעור צרכים

יצירת מרחק ברגעים רגשיים

האמונה של מערכת העצבים כאן היא: אם אאט או אקבל עזרה, ארגיש יותר חרדה, לא פחות. בגלל זה, צמיחה מרגישה מאיימת. קרבה או תמיכה רגשית יכולות להרגיש מכריעות, גם אם הן רצויות ברמה מסוימת. 

שתי דרכים, אותו יעד: הימנעות מהתחושה

התקשרות חרדתית והימנעותית אינן הפכים באופן שבו אנו חושבים לעתים קרובות. הן אסטרטגיות מראה.

התקשרות חרדתית נעה לכיוון בן/בת הזוג כדי להימנע מחרדה.

התקשרות נמנעת מתרחקת מבן/בת הזוג כדי להימנע מחרדה.

שניהם מנסים לא לחוות את אותה חוויה פנימית כואבת. שניהם עושים כמיטב יכולתם עם מערכת העצבים שפיתחו.

מדוע ההבנה זו חשובה

כאשר זוגות לא מבינים את ההבדל המרכזי הזה, הם נתקעים בהאשמה. בן/בת הזוג החרד מרגיש נטוש.

בן/בת הזוג הנמנע/ת מרגיש מוצף/ת.

אבל כאשר שני בני הזוג מבינים שחרדה היא המניע המשותף שמתחת לתגובותיהם, משהו משתנה. הבעיה מפסיקה להיות זה של זה.

כאן מתחילה לצמוח התקשרות בטוחה. 

להתקדם לעבר התקשרות בטוחה

ריפוי התקשרות חרדתית או נמנעת אינו אומר להיות פחות רגיש או עצמאי יותר. זה אומר לפתח את היכולת להישאר עם החוויה הרגשית במקום לברוח ממנה. ביטחון נבנה כאשר:

ניתן לתת שם לחרדה במקום לפעולה. ניתן לחוש רגשות במקום להוציא אותם למיקור חוץ או לקבור אותם. בני זוג לומדים להישאר נוכחים מבלי לתקן או לברוח.

עבודה זו דורשת סבלנות, חמלה ותרגול. אבל זה אפשרי.