אם כן, מה קורה עם זה?
ראשית, אף אחד לא מוגדר לחלוטין כ"אנוכי", למרות שאנשים מתנהגים בדרכים אנוכיות ויש אנשים שמתנהגים בצורה אנוכית יותר מאחרים. איך שלא תסתכלו על זה, אנוכיות לא עוזרת למערכות יחסים לתפקד היטב.
מה זה אנוכי?
במאמר הזה נגדיר התנהגויות אנוכיות ככאלו שאינן מתחשבות בצרכים של בן/בת הזוג בשירות הצרכים שלכם. המילה המכרעת היא "חסר התחשבות", כי לא תמיד אנוכי לשים את הצרכים שלכם מעל הצרכים של בן/בת הזוג. מה שאנוכי הוא התעלמות בוטה מצרכים שלהם, עם או בלי כוונה.
להלן כמה סיבות נפוצות לכך שאנשים מתנהגים בצורה אנוכית:
בושה
בושה מניעה התנהגות אנוכית. כך זה עובד. בושה רוצה להסתיר את עצמה והיא רוצה להסתיר חלקים אחרים של העצמי שנחשבים בלתי מקובלים. אנשים שנושאים איתם בושה חייבים לעבוד קשה מאוד כדי להרחיק את הבושה שלהם. זוהי דרכם להישאר מקובלים בעיני עצמם ובעיניים של אחרים.
לפעמים הם זקוקים לכמויות גדולות של אישור ושבחים כדי לא להרגיש בושה; לפעמים הם פשוט צריכים להסתיר חלקים מעצמם. הבושה, בצורה מעוותת, מנסה להשיג תחושת קשר, אבל היא למעשה חוסמת את הקשר כי היא יכולה להניע התנהגויות אנוכיות.
אנשים הזקוקים לכמות גדולה של אישור מאחרים, למשל, עשויים להשקיע יותר אנרגיה בהצלחה בחיים וביצירת המראה הנכון מעל לצרכים של אחרים. או שאנשים שצריכים להסתיר חלקים מעצמם עשויים להיות רגישים יתר על המידה לביקורת ולא מסוגלים לשמוע ולהגיב לצרכים של אחרים.
לכל הדוגמאות הבאות יש מרכיבים של בושה.
הם מעולם לא לימדו לשקול את השפעת התנהגותם על אחרים
אנשים רבים מעולם לא גדלו על למידה להכיר בהשפעת התנהגותם על אחרים. הוריהם היו מתירניים מדי או מוכווני ענישה יתר על המידה, ולא השתמשו בטעויות כהזדמנויות ללמד על הקשר בין עצמם לאחרים.
הם למדו "להיות טובים" לא כדרך לעבוד בשיתוף פעולה בעולם, אלא כדרך להימנע מעונש או לקבל אישור.
יש אנשים שגדלו כקורבנות ועכשיו הם תקועים בתפקיד קורבני כמבוגרים. לקורבנות חייבים להיות פושעים, וברגע שמישהו מתויג כעובר, קשה להתחשב בצרכים שלהם.
גרסה נוספת לכך היא כאשר אדם גדל בילדות בצורה כה גרועה עד שהוא לא מאמין שהוא אפילו ראוי או משפיע מספיק כדי להשפיע על אחרים. למרבה הצער, הוא רואה את עצמו כלא רלוונטי. גם זה יכול להפריע להכרה באופן שבו התנהגויותיו משפיעות על אחרים.
הם מנהלים את רגשותיהם באמצעות התמכרויות שעולות מעל צרכיהם של אחרים ומערכות היחסים שלהם
יש אנשים שמנהלים את רגשותיהם באמצעות חומרים או פעילויות. לשחרר את התנהגויותיהם הממכרות פירושו להתמודד עם אי נוחות רגשית כמו פחד, חרדה, אבל ובושה. הם לא למדו דרכים בריאות להתמודד עם רגשותיהם, או לקבל עזרה איתם, וההתמכרות הופכת לדרך היחידה שהם יודעים כיצד לווסת את עצמם.
זה לא שהם לא רוצים להתחשב בצרכים של בן/בת הזוג שלהם, אלא שהם מנסים כל כך חזק לשמור את הראש מעל המים מבחינה רגשית שאין להם מה לתת. ההתמכרויות חזקות מדי.
הם מנותקים מהרגשות שלהם וסובלים מחסומי אמפתיה
מי שקשוח לרגשותיו יתקשה לזהות את רגשותיהם של אחרים. זה מפריע לאמפתיה, מה שפוגע ביכולת להתחשב באופן מלא בצרכים של אחרים.
ייתכן שהם לא יוכלו לקחת אחריות על הצרכים שלהם, ולכן יחיו את החיים באימפולסיביות ועשו את מה שמרגיש נכון באותו רגע. ללא היכולת להגדיר בבירור ולקחת אחריות מלאה על הצרכים של האדם, קשה מאוד להתחשב בצרכים של אחרים.
הם גדלו עם הורים שלא התחשבו בצרכים שלהם
כשהם גדלו, היו להם הורים שלא התחשבו בצרכים שלהם, וכך הם למדו לחיות את החיים. הם לא מבינים את הרעיון של עבודה כצוות.
אמפתיה ועבודת צוות נלמדות, ואחת הדרכים שבהן מלמדים אותן היא באמצעות דוגמנות. אם מישהו גדל עם הורים שדרכו עליו ומעולם לא התחשבו לפחות בצרכים שלו, הסיכויים גבוהים שהם ייקחו את הדפוסים האלה למערכות היחסים שלהם כמבוגרים. הם לא מנסים להיות רעים, זה פשוט כל מה שהם יודעים.
הם עצמאיים לחלוטין ומצפים שכולם יהיו גם כן
יש אנשים שמתקשים להסתמך על אחרים. הם לא גדלו בסביבות שבהן יכלו להסתמך על אחרים בבטחה ובעקביות. לכן הם למדו לדאוג לעצמם. זוהי אסטרטגיית ההישרדות שלהם, ומכיוון שזו החוויה שלהם, הם מניחים שאחרים כמוהם.
זה לא שהם מנסים להתנהג באנוכיות, אלא שהם פשוט לא יודעים שום דבר אחר מ"כולנו צריכים לדאוג לעצמנו".
הם מאמינים שדרכם היא הדרך "הנכונה" היחידה
יש אנשים שיש להם רעיונות נוקשים לגבי הדרך "הנכונה" וה"לא נכונה" לעשות דברים. בדרך כלל נוקשות גבוהה מבוססת על פחד. גמישות דורשת ממך לצאת החוצה לצאת מאזור הנוחות שלהם אל תוך טריטוריה לא ידועה, שיכולה להרגיש מסוכנת ומאיימת.
הם לא סומכים על גמישות ופתיחות. הם יכולים לסמוך רק על הדרך שלמדו להבין את העולם, מה שנותן להם תחושת שליטה.
באופן טבעי, אם דרכם היא הדרך ה"בטוחה" היחידה האמיתית, הם יצפו שאחרים יתאימו את עצמם לדרכם. ייתכן שהם לא יבטחו שיש דרכים אחרות לעשות דברים שעשויות לעבוד גם כן. כמובן, ציפייה מאחרים יתאימו את עצמם לתפיסה האישית של "בטוח" תפריע להכרה מלאה בצרכים של אחרים.
מה לעשות אם זה אתם?
חשבו על המאמר הזה. האם יש משהו שאתם יכולים להזדהות איתו? אם כן, כיצד זה עשוי להשפיע עליכם או על מערכות היחסים שלכם?
דברו עם בן/בת הזוג שלכם, אבל הודיעו להם שאתם צריכים שהם לא ישתמשו בהשתקפות העצמית שלכם נגדכם מאוחר יותר.
מה לעשות אם זה בן/בת הזוג שלך
אם אתם מוצאים את עצמכם אומרים לבן/בת הזוג שלכם דברים כמו "אתה פשוט אנוכי", "אתה חושב/ת רק על עצמך", או כל דבר אחר שעשוי להיות מביש או פוגעני, ראו אם אתם יכולים להתחיל לשתף יותר על איך זה משפיע עליכם.
אתם יכולים לומר:
"אני מבין/ה שכשאתם מאחרים זה אולי לא עניין גדול עבורכם. אתם פשוט עושים את היום שלכם הכי טוב שאתם יכולים ו15- דקות אולי לא נראות כל כך רעות, ואני מבין/ה את זה. יחד עם זאת, חשוב לי שתראו איך אני מושפע/ת. אני עובד/ת קשה כדי לתכנן דברים בצורה מסוימת כי זה מה ששומר על רמות הלחץ שלי תחת שליטה. אני מוכן/ה להיות גמיש/ה לפעמים כי ככה זה החיים, אבל כשזה דבר כרוני, זה באמת מפריע לרווחתי. האם אתם מוכנים/ות לעבוד איתי על זה?"
