שני בני הזוג מרגישים שהצרכים המיניים שלהם מסופקים לרוב, רוב הזמן.
אף אחד מבני הזוג לא מרגיש בושה (מעצמם או מבני הזוג שלו) בגלל הרצונות או הצרכים המיניים שלהם – כולל תחושות של אסרטיביות מינית או תוקפנות (כל עוד זה בא לידי ביטוי בבטחה ופועל בהתאם).
בני זוג מבינים שדינמיקה מינית בריאה לא תמיד משקפת את דינמיקת היחסים מחוץ למין.
אף אחד מבני הזוג אינו ממזער, מבייש או מקטין את הצורך של בן הזוג השני בקשר מיני. סקס נתפס כחלק מחיבור רגשי, לא משהו נפרד ממנו.
אף אחד מבני הזוג אינו מרגיש אשמה, כפייה או הכפייה למין – גבולות מיניים מכובדים.
בני זוג שמעריכים את חיי המין שלהם מפנים לזה מקום, אפילו בעיצומם של חיים עמוסים.
לשותפים יש שיחות פתוחות וכנות על מין, כולל איך לנווט באתגרים ייחודיים (כמו בעיות פיזיות, טראומה או רצון לא תואם).
בני זוג מעריכים את ההבחנה בין מגע חיבה רגשית (כמו חיבוק לא מיני) לבין מגע מיני – ואחד אינו משמש כתחליף לשני.
כל אחד מבני הזוג מוכן לחקור חוויות עבר שעלולות לחסום את יכולתו להופיע מינית באופן מלא במערכת היחסים.
בני זוג מבינים שמין מתפתח – ככל שהאקלים הרגשי של מערכת היחסים מתפתח, וככל שתפקידי החיים משתנים. במקום להניח שיש אובדן משיכה, הם עובדים עם האבולוציה הזו.