כאשר אנשים מדברים על שיפור מערכת היחסים שלהם עם עצמם, הם לעתים קרובות מדמיינים משהו מופשט כמו "לאהוב את עצמך יותר".
אבל אני רואה את זה כמשהו רב-שכבתי יותר. אתם לא זהות קבועה. אתם בני אדם שמתפתחים ללא הרף ויכולים לקבל החלטות חדשות בכל רגע. כשאתם במערכת יחסים בריאה עם עצמכם, אתם ניגשים למחשבות, לרגשות ולהתנהגויות שלכם בסקרנות ולא בשיפוטיות. אתם שמים לב לדפוסים מבלי להפוך אותם לגזרי דין לכל החיים. אתם מאפשרים מקום לשינוי. אתם מפסיקים לחיות בתוך סיפורים נוקשים על מי שאתם ומתחילים להשתתף במי שאתם הופכים להיות. בבסיסה, מערכת היחסים שלכם עם עצמכם נקבעת על ידי הנכונות שלכם להישאר מודעים, גמישים ומעורבים בצמיחה שלכם.
להלן שבע דרכים לשיפור מערכת היחסים שלכם עם עצמכם.
וויסות רגשי לעתים קרובות מובן לא נכון כ"הרגעה" או עצירה לפני תגובה. מיומנויות אלו חשובות מאוד, אבל ויסות אמיתי נמצא עמוק יותר. זוהי הפרקטיקה המתמשכת של להפוך למנהלת של עולמך הפנימי. ויסות רגשי מתואר לעתים קרובות כשליטה או הכלה של רגשות, אבל זה לא נכון. אנחנו יצורים רגשיים, שנועדו להרגיש טווח מלא של רגשות מדי יום. במקום זאת, כדי להפוך למנהלים של עולמנו הפנימי, עלינו להכיר בכך שלחץ ומצוקה אינם נגרמים על ידי אירועים בלבד. הם נגרמים על ידי המשמעויות שאנו מייחסים לאירועים. משהו קורה. טקסט נשאר ללא מענה. טון מרגיש שונה. תוכנית משתנה. תוך שניות, נוצר נרטיב: לא אכפת לו, אני לא חשובה, זה תמיד קורה. אני לא בטוחה.
בנקודה זו, את כבר לא מגיבה למה שקרה. את מגיבה למה שאת חושבת שהמוח אומר לך.
אז כן, קחי נשימה עמוקה. צאי להליכה. קחי את ההפסקה הזו. כך את מחזקת את מערכת העצבים שלך כדי להיות גמישה יותר לנוכח אי נוחות. אבל גם, למדי כיצד להיות פחות "ניתנת להפעלה". והדרך היחידה לעשות זאת היא לשים לב למשמעויות שאת מייחסת לדברים שאנשים אומרים, ולאירועים שאת רוצה שלא יקרו.
שוב, ויסות רגשי אינו אומר דיכוי רגשות. המטרה היא לא לתת לדברים מחוץ לשליטתך להכתיב את מצבך הפנימי. ועם הזמן, תתחילי לשים לב לדפוסי יצירת המשמעות הרגילים שלך. את מזהה את הסיפורים הספציפיים שעולים כשאת מרגישה לא בטוחה, דחויה או מפוחדת. ותשימי לב לתגובתיות שלך.
תתחילי גם לשים לב מתי אנשים אחרים פועלים בתוך הסיפורים שלהם. ואז קורה משהו מקסים: את מפסיקה להניח שכל תגובה שלו קשורה אליך. במקום זה, את מתחילה לראות התנהגות כמידע על המצב הפנימי שלו ולא כפסק דין על הערך שלך.
נ.ב. – אני לא משתף את זה מעמדת שיא. אני עובד קשה על זה, ולעתים קרובות נכשל. אבל זו באמת "העבודה".
רוב האנשים משקיעים כמויות עצומות של אנרגיה נפשית ורגשית המתמקדת באופן שבו מישהו אחר צריך להיות שונה. אילו רק הוא היה מתקשר יותר טוב. אילו רק הוא היה יותר עקבי. אילו רק הוא היה יותר מודע לעצמו.
לכן אחד השיעורים המשחררים ביותר הוא: אנשים יכולים לפגוש אותך רק איפה שהם נמצאים – נפשית ורגשית. לא איפה שאת רוצה שהם יהיו. אי אפשר לרפא מישהו ולהפוך אותו לבן הזוג שאת צריכה. אי אפשר לאהוב מישהו עד לבגרות רגשית. לא משנה כמה אכפת לך, אנשים יכולים לפגוש אותך רק ברמת המוכנות, היכולת והמחויבות שלהם.
אנשים משתנים רק כשהם מוכנים – כשהכאב של להישאר אותו הדבר גובר על הפחד להשתנות. ככה זה. הצמיחה של מישהו אחר אינה באחריותך. זו הדרך שלהם, התזמון שלהם, העבודה שלהם.
במקום לשאול, "איך אני גורמת לו להשתנות?"
את מתחילה לשאול, "מה אני רוצה לעשות בתגובה למה שאני רואה?"
שאלה זו משקמת ומייצרת מערכת יחסים בריאה עם עצמך.
עבור אנשים רבים, צמיחה אישית הופכת לצורה נוספת של ניטור עצמי ותחום נוסף שבו הם מרגישים בפיגור.
אבל חלק ניכר מעבודת ההתפתחות אינו קשור לתיקון. מדובר בלאפשר לעצמך להיות מאושרת. רבים מאיתנו נושאים כללים לא מודעים לגבי אושר. שיש להרוויח אותו, שהוא יילקח מאיתנו, או שמשהו רע יבוא בעקבותיו.
אז אנחנו דוחים אותו. אנחנו חושבים, "אחרי שארפא יותר". "אחרי שאשיג יותר".
אחרי שאשתפר.
אבל שמחה היא הדרך. את לא צריכה להיות אומללה כדי להשיג, ואת לא צריכה לסבול אומללות במערכת יחסים. אז שאלי את עצמך:
מה מרגיש לי באמת מהנה כרגע?
אילו פעילויות גורמות לי לאבד את תחושת הזמן?
היכן אני מרגישה הכי כמו עצמי?
ואז פשוט תני לדברים האלה יותר מהאנרגיה שלך.
כאשר אינך ברורה לגבי מה שאת מעריכה, קל לעצב את עצמך סביב מי שנמצא מולך. כאשר אינך ברורה לגבי הצרכים שלך, זה יכול להיות מפתה למזער אותם כדי לשמור על קשר. וכן זה יוצר סבל.
בחירת בעצמך פירושה פיתוח מספיק בהירות לגבי מה שחשוב לך כדי שתוכלי להעריך האם סיטואציה מתאימה לחייך, במקום לארגן את האנרגיה שלך סביב האם את רצוייה. את מתחילה להגדיר את סוג מערכת היחסים שאת מחפשת, את רמת הזמינות הרגשית שאת דורשת ואת הדברים שאת יכולה לחיות אית באופן ריאלי. את הופכת לסנגור של הלב שלך. ככל שהבהירות הזו מתחזקת, החשיבה שלך משתנה.
במקום לשאול איך לגרום למישהו לבחור בך, את מתחילה לשאול האם זו דינמיקה שהיית בוחרת בה. שינוי זה בונה אמון עצמי ומעביר אותך למערכת יחסים מבוססת ומהירה יותר עם עצמך.
תמיד יש לנו בחירה להתמקד במה שלא בסדר או להתמקד במה שנכון.
האמת היא זו: כאשר תשומת הלב שלך סורקת שוב ושוב אחר בעיות, החיים נוטים להרגיש כמו סדרה של בעיות. כאשר תשומת הלב שלך כוללת באופן קבוע את מה שטוב, תומך או מספיק, החיים מתחילים להרגיש טוב יותר. זו לא חיוביות כפויה ומזויפת. זוהי תשומת לב מכוונת. ייתכן שתשאלי מה הלך בצורה סבירה היום, מה הרגיש מעט קל יותר מבעבר, או היכן חווית רגעים קטנים של תמיכה. שאלות אלו מרחיבות את התפיסה, וככל שהתפיסה מתרחבת, אנו יוצרים את התנאים להיות אסירי תודה יותר. זה חל גם על מערכות יחסים.
את הופכת להיות השתקפות של מה שאת מקיפה את עצמך.
האנשים שאת שומרת קרוב אליך מעצבים את האנרגיה שלך, את האמונות שלך ואת האופן שבו את רואה את עצמך. כאשר את ממקמת את עצמך בסביבות שמכבדות צמיחה, כנות ואחריות אישית, את באופן טבעי מתחילה לעלות לרמה הזו. ושימי לב למי גורם לך להרגיש נראית, נתמכת ואהובה – אלה האנשים שלך.
סטנדרטים אינם עוסקים בשליטה או ענישה. הם עוסקים באבחנה. הם קובעים היכן מושקעת האנרגיה הרגשית שלך. כשאת נותנת שוב ושוב גישה לאנשים שאינם עקביים, זמינים או מזלזלים, את משלמת את המחיר בבריאותך הנפשית והפיזית.
כולנו צריכים להעריך האם מישהו מתייחס לרגשות שלנו בזהירות, האם התנהגותו עקבית לאורך זמן, והאם מעשיו מפגינים כבוד אמיתי לנוכחותנו בחייו. כשאת מבחינה באנשים שמקבלים גישה לעולמך הפנימי, את שולחת לעצמך מסר ברור: יש לך ערך. זה לא רק מעלה את הערך העצמי שלך, אלא גם הופך את חייך להרבה, הרבה יותר טובים.
האם יש לך עוד משהו שהיית מוסיפה לרשימה הזו? אשמח לשמוע ממך!
באהבה,
איציק
